עט סופר כלל ס"ב. חצי שיעור. פרט א'. יומא דף ע"ג, יוהכ"פ אסור באכילה ובשתיה כו' גמ' אסור ענוש כרת הוא, א"ר אילא וא"ת ר' ירמיה לא נצרכה אלא לחצי שיעור, הניחא למ"ד ח"ש אסור מה"ת אלא למ"ד ח"ש מותר מה"ת מא"ל דאיתמר ח"ש ר"י אמר אסור מה"ת רל"ק אמר מותר מה"ת, הניחא לר"י אלא לרל"ק מאי איכא למימר, מודה רל"ק שאסור מדרבנן: ברש"י ח"ש, כלומר פחות מכשיער אסור מן התורה לקמן בשמעתא דרש ליה מכל חלב, וכפ"ת כתב ראה כוונתו דבא לתשמועינן דלא תימא דח"ש ממש דהיינו חצי זית ג"כ אסור מה"ת אבל פחות מחצי שיעור דהיינו כ"ש יהיה מותר מן התירה, דא"כ אף אנו נאמר ע"כ לא פליג ר"ל אלא בחצי שיעור כשאר איסורין דלא הוי אלא חצי זית אבל ביותר מחצי זית בשאר איסורין ובחצי שיעור דיוכ"פ דהיינו חצי כותבת דהוי קרוב לכזית דכותבת הגסה היא פחות מעט מביצה א"כ בחצי שיעור דיוכ"פ דהוי קרוב לכזית דלמא מודה ר"ל ולא ק"ל מידי, ע"כ השמיענו דכשאנו אומרים ח"ש אסור מה"ת לאו דוקא אתמר אלא אפי' כ"ש במשמע ע"ב, גם מדקדק למה חזר ואמר הניחא לר"י דהיא שפת יתר ע"ב: מודה רל"ק שאסור מדרבנן פרש"י ומתני' נמי מדרבנן קאמר, והקשה הנ"ל דדין זה דח"ש לר"י אסור ולרל"ק מותר הוי בכל איסורים שבתורה א"כ מ"ש דהשמיעני תכא דמתני' דח"ש ביוכ"פ טפי משאר איסורין דעלמא, בשלמא לרל"ק ניחא דאשמעי' דאפי' ח"ש דיוכ"פ דהיינו פחות מכותבת דהוא יותר מכזית שרי מה"ת כ"ש בשאר איסורין, אלא לר"י קשיא כו', ואפשר לומר משום דס"ד בשאר איסורי' שאיסור הוא האוכל עצמו לפיכך גם ח"ש אסור מה"ת אבל ביוכ"פ דהאוכל עצמו הוא הותר והאיסור הוא אגברא דחייב להתענות א"כ הו"א דוקא בשיעור דאיכא יתובי דעתא אסור אבל פחות מכשיעור ליכא יתובי דעתא אדרבא יותר צער הוא לו שהתעורר תאות המאכל ופירש דס"ד דליכא איסור דאוריי' קמ"ל. ראיתי בספר לקוטי חבר שרצה לישב עפ"י סברת רא"מ שאכילה משמע כ"ש על כן סובר ר"י ח"ש אסור, אבל ביוכ"פ דלא כתיב אכילה הו"א דח"ש מותר על כן נקיט תנא דמתני' ביוכ"פ שג"כ ח"ש אסור, ע"ב באריכות: בספר אמרי בינה בסוגי' כתב הגאון מו"ה מנחם ז"ל לישב דהקדמת מש"פ העולם דר"י לטעמיה דס"ל דאם הקיאו ואכלו חייב וא"כ י"ל שפירש חזי לאיצטרופי היינו אותו ח"ש בעצמו שאכל, ורל"ק דסובר אם חזר והקיא ואכלו פטור לא שייך חזי לאיצטרופי ועי' בתשובת תועפות ראם. וח"ס או"ח סי' קכ"ז מחדש גבי יוכ"פ גם ר' יוחנן מודה דהנאת מעיו בעינן, א"כ הי' לנו לומר דגבי יוכ"פ גם גם לר"י ח"ש מותר מהתורה ומדחזינן דגם גבי יוכ"פ לר"י ח"ש אסור על כרחך אין הפירוש חזי לאיצטרופי אותו חצי זית שאכל, אלא כפי פשט הפשוט שיאכל עוד חצי זית וישלים למה שאכל, לפי"ז מיושב דקדוק הנ"ל שאם הי' משמיענו בשאר איסורין דח"ש אסור ה"א דטעם משום דאותו חצי זית בעצמו יאכלנו עוד הפעם ויהי' חייב לכך אסור וממילא ביוכ"פ לא הי' אסור ח"ש לכך השמיענו התנא גבי יוכ"פ דח"ש אסור ע"ש: בספר בנין שלום בית ט' חדר א כתב גרסינן בכריתות דף י"ח ת"ר אכל ספק חלב ונודע לו כו' אר"ז כאן שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות כו' איתיבא רבא אכל היום אכל למחר נהנה היום נהנה למחר ואפי' מכאן עד שלש שנים מצטרפין זה עם זה ת"ל למעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עליהם יוכ"פ אמרי כי מכפר יוכ"פ על איסורא על ממונא לא מכפר, ואב"א כי מכפר יוכ"פ על כוליה שיעורא על פלגא לא מכפר, וכן אמר רל"ק כאן שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאת ור"י אמר אין ידיעות כו' ומל"מ פי"ב משגגות כתב שב' תירוצים הם אליבא דהלכתא וכן כתב פ"ג ה"ט דאין יוכ"פ מכפר על ח"ש וכו' יש לתמוה קושי' עצומה בסוגי' דהרי רל"ק נמי סובר דכאן שנה רבי כו' וא"כ אליביה קשה מהאי דמעילה אכל היום כו' וגם אליביה נראה